שפתי חכמים, במדבר ל״א:ח׳

מהדורה: חומש שפתי חכמים, הוצאת מצודה, 2009

מפרשים:
8 ליטול שכר כ"ד אלף. דקשה היאך אירע שבלעם היה אצל מדינים שהרי בלעם מארם נהרים היה. אלא שהלך למדינים לבקש השכר, ולא אצל בלק, כי הם היו סרסורי העבירה. א"נ שמא היה שם באותו הזמן כי עבר דרך שם לילך אל בלק לבקש שכרו: נח"י י"ל לפי ששמע שישראל באו לצרור את המדינים לפיכך הלך אצלם לעזרם וגם ליטול שכר, הא והא גרמא ואפשר שבשביל השכר לבד לא היה הולך ולפיכך לא הלך אצל בלק: והג"א תירץ דמואב לא היו חייבים לו בדין משום שהיו יכולין לומר מה שפסקנו לך שכר הרבה משום יראה עשינו, כדאיתא בפרק בתרא דב"ק הרי שהי' בורח מבית האסורים ואמר לאחד טול דינר והעבירני אין לו אלא שכרו שלא עשה אלא מחמת יראה ה"נ לא הוי לבלעם אלא שכרו והוי דבר מועט טורח הדבור והעצה שנתן להם, אבל מדין שלא היו יריאים והיו מבטיחים אותו על שכר הרבה צריכים הם לשלם לו שכרו משלם כמו שהתנו, כי מה שהי' ניחא למדין לא הי' ניחא למואב כי מה שעשו מואב עשו מחמת יראה אבל מדין עשה מחמת שנא' שהפקירו בנותיהן: והקצ"מ מתרץ כי איתא במדרש שצור הוא בלק וא"כ היה מחמשת מלכי מדין לכן הלך אצלו לבקש שכרו:
9 ומשיאן עצה רעה. דאל"כ איך הרגוהו והוא אינו מדיני, דא"ל משום שבסיבתו חטאו שהרי הם לא ידעו זה עד שובם ממדין שנאמר להם, הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם, אלא מפני שמשיאן עצה רעה למרוד בצווי הקב"ה:
10 שכרו משלם וכו'. יש לפרש משלם משלם ממש, ולא קפחוהו ר"ל לא היו מנכין לו אלא היו משלמין לו כל גמולו הרע שעשה להם. ויש לפרשו משלם, בסגול השי"ן וקמ"ץ הלמ"ד, ר"ל משל האומות דהיינו חרב שנתנו לו, לפי שהוא תפס אומנותן של ישראל כו' כדפירש"י בסמוך: